חישוב טרפז

נוסחה, קוד, ויזואליזציה: שלוש דרכים להבין את אותו מושג

שטח טרפז — שלושה ייצוגים של אותו רעיון

ויזואלי — "אני רואה את זה"
b₁ = 10 b₂ = 6 h = 5 m = 8 A = 40 A B C D
נוסחה — "אני מבין את היחס"
שטח
A = ½(b₁ + b₂) × h
קטע אמצעי
m = (b₁ + b₂) / 2
היקף
P = b₁ + b₂ + leg₁ + leg₂
קוד מפורק — "אני עוקב אחרי השלבים"
# Step 1: add the two bases
base_sum = base1 + base2

# Step 2: find the average (midsegment)
mid = base_sum / 2

# Step 3: multiply by height
area = mid * height
כל שורה = פעולה אחת בלבד
בשפה פשוטה (ללא קוד)
1. חברו את שני הבסיסים: 10 + 6 = 16
2. חלקו ב-2 (ממוצע הבסיסים): 16 / 2 = 8
3. הכפילו בגובה: 8 × 5 = 40

שימו לב: הצבעים עקביים — b₁ בטורקיז בציור, בנוסחה ובקוד. h בכתום בכולם. המיפוי הזה הוא מנגנון הלמידה — לא כל ייצוג בנפרד, אלא החיבורים ביניהם.

מיפוי בין ייצוגים

כל שורה היא אותו דבר בשלוש צורות שונות:

Math Python Code Visual (SVG) Color
b₁base1Bottom edge (AB)
b₂base2Top edge (DC)
hheightOrange dashed vertical line
mmidGreen dashed horizontal line
AareaShaded interior region

מחשבון אינטראקטיבי

שנו את הערכים וראו את כל שלושת הייצוגים מתעדכנים יחד:

ויזואלי
חישוב שלב אחרי שלב

תכונות נוספות

קטע אמצעי (חציון)

מקטע שמחבר את אמצעי השוקיים. אורכו תמיד ממוצע שני הבסיסים.

# midsegment length mid = (base1 + base2) / 2 # shortcut for area: area = mid * height

טרפז שווה שוקיים

כשהשוקיים שוות: AD = BC. אז גם האלכסונים שווים וזוויות הבסיס שוות.

# isosceles check leg_AD = distance(A, D) leg_BC = distance(B, C) is_isosceles = leg_AD == leg_BC
leg leg AD = BC, diag AC = diag BD

קוד Python מלא

הקוד המלא נמצא בקובץ trapezoid_calculator.py — הוא כולל חישוב מקואורדינטות, ויזואליזציה, ותפריט אינטראקטיבי.

# Core area computation (from the full class)
def get_area(self):
    bases = self.get_bases()
    h     = self.get_height()

    # Step 1: add bases
    base_sum = bases['base1'] + bases['base2']

    # Step 2: half (= midsegment)
    mid = base_sum / 2

    # Step 3: multiply by height
    area = mid * h

    return round(area, 4)

# Run: python trapezoid_calculator.py

זכרו: הקוד הוא תרגום של הנוסחה, לא מקור ההבנה. מישהו היה צריך לדעת ש-A = ½(b₁+b₂)h כדי לכתוב אותו. הערך של הקוד: פירוק הנוסחה לשלבים ניתנים לעקיבה, אימות עם ערכים אמיתיים, ואיתור שגיאות.